על
צבי
מאת פרופ' שלמה גלוברזון – הפקולטה
לניהול אוניברסיטת ת"א
את צבי הכרתי
לפני כשלוש עשר שנים, במסגרת חיפושי אחר חבר סגל שיחזק את התחום
של "ניהול טכנולוגיה", בפקולטה למנהל עסקים באוניברסיטת
תל אביב. לא שיערתי אז, כשצבי נענה להצעתי להצטרף לסגל הפקולטה,
עד כמה תהיה לכך השפעה חיובית על חיי ועל חיי הפקולטה.
צבי היה אחד
האנשים היסודיים והאינטלגנטיים ביותר שהיכרתי. המושג "שגר ושכח"
נוצר כנראה בעקבות חשיפת דרך עבודתו של צבי לאקדמיה ללשון העברית.
צבי היה איש של פרויקטים: אהב משימות ברורות, עם העדפה ברורה למשימות
מורכבות, תכנן אותן בצורה מושלמת, תוך יכולת להתחשב באופן יצירתי
בכל האילוצים והוציא אותן לפועל בצורה הטובה ביותר.
צבי היה אדם ישיר ביותר. הוא המעיט במלים, אולם כשהחליט לדבר, התכוון
לכל מלה שאמר. הוא אומנם המעיט במלים אולם לא המעיט במעשים. צבי
היה יצרן בלתי נלאה של יוזמות ורעיונות, שהסתיימו בתכניות ביצוע
מפורטות וישימות. הקמת העמותה לניהול פרויקטים והקמת מב"ע למהנדסים,
הן שתי דוגמאות מני רבות. צבי לא היה אדם שהרבה להביע את רגשותיו
במלים, אולם מעשיו העידו על הרגישות והאיכפתיות שהיו לו כלפי האנשים
מסביבו. מעשים אלה התבטאו, בין השאר, בנכונותו הרבה לעזור לסטודנטים
מעל ומעבר למצופה.
מספר ימים
לאחר שנודע לצבי כי הוא חולה בסרטן ריאות, החליט למנות את עצמו למנהל
הפרויקט של מחלתו. הסוף היה ברור לו, יותר מאשר לרבים מסביבו, והוא
החליט לנהל בעצמו את תהליך הפרידה מהחיים. זאת היות והוא הרגיש כי
הזיכרונות שנותרים לאחר תהליך מעציב כזה של פרידה, מושפעים במידה
מרובה מהדרך בה היא מתבצעת. תהליך הפרידה מעורר הכבוד של צבי מהחיים,
היתה עבורי אחת החויות החזקות בחיי.
יהי זיכרו
ברוך
שלמה
גלוברזון
----------------------------------------------------------
הכותב: פרופ' שלמה גלוברזון – הפקולטה
לניהול אוניברסיטת ת"א