הכרתי
את צבי
מאת יניב הראל, דוקטורנט בפקולטה לניהול, אונ' ת"א
הכרתי את צבי
מקורסים שלימד, סדנא וסמינרים שהעביר, ומהקירבה הקיימת בין מעט הדוקטורנטים
ואנשי הסגל העוסקים בתחום ניהול הטכנולוגיה וניהול פרוייקטים בפרט.
בשיחות עם צבי תמיד שיתף בדעותיו, בלקחים שאסף עם השנים, ובמעט ביקורת,
אם צריך, על תופעות שונות שהטרידו אותו.
לפני כשנתיים נקלעתי למצב בו במהלך הדוקטורט, נותרתי ללא מנחה. חיפשתי
איש סגל שיהיה מוכן להיות המנחה שלי, ולהמשיך מנקודה בה הייתי במחקר
או לערוך בה שינויים מינימליים, לפני ההמשך הלאה.
צבי שמח לפגוש אותי. ראשית, ניתח את המצב והראה לי שאיננו נורא,
בנוסף הצליח להציג גם צדדים חיוביים אפשריים שעשויים להתפתח. בהמשך
דן באפשרויות המשך מחקר בתחום, והעלה רעיונות שונים לשיפור ולשכלול
המחקר.
השיחה התפתחה לדיון על האפשרות שצבי ינחה אותי. צבי סיפר לי על נקודת
אי ודאות בה נמצא, במסגרתה לא בטוח היכן יהיה בהמשך השנים הבאות.
והתייחס באופן הבא: "לאחר שנאלצת להחליף מנחה פעם אחת לא הייתי
רוצה לגרום לכך שתצטרך להחליף מנחה פעם נוספת".
בסוף פגישתנו אמר לי: "יניב, נסה למצוא מנחה אחר, שישמח לעבוד
איתך ואתה איתו, במידה ולא יסתדר, אני כאן, ואני אהיה המנחה שלך
עם הסיכון שציינתי קודם".
יצאתי מהפגישה מחוזק, ואופטימי. ולאחר תקופה החלה עבודתי המשותפת
עם אשר טישלר, בעידודו של צבי. בהמשך עקב צבי ווידא שאומנם התהליך
מתקדם היטב.
אינני יודע, מהי הסיבה, שבגללה לא היה בטוח בתוכנית לשנים הבאות,
אולם במבחן הזמן, העצוב, הצליח להבטיח שיש לי מנחה, ולא לסכן אותי
בהחלפת מנחה נוספת. אני מעריך מאד תרומתו, עזרתו ותמיכתו ושותף לכאב
המשפחה והפקולטה על אובדנו. יהי זכרו ברוך.
יניב הראל
harelyan@post.tau.ac.il
